יום חמישי
על אי בודד
בכל יום, הוא נוהג לשבת על החוף ולצפות לאופק, גם כדי להירגע וגם בתקווה שתעבור שם ספינה.
יום אחד בעודו יושב על החוף, הוא מבחין באופק הרחוק במחזה לא שגרתי.
"זו בטח לא ספינה..." הוא חושב לעצמו אחרי כמה רגעים של התבוננות.
בעוד המחזה מתקרב ומתבהר, הוא הופך סקרן וחסר סבלנות - את האפשרות של סירה קטנה ואפילו רפסודה, הוא כבר פסל ולאחר המתנה מורטת עצבים, מגיחה פתאום מתוך האוקיאנוס, יפהפייה מדהימה שלא נראתה כמותה, כשלגופה החטוב חליפת צלילה צמודה ושחורה.
בלי להמתין, היפיפייה ניגשת אל הגבר ההמום ושואלת, "כמה זמן עבר מאז שעישנת סיגריה?"
"10 שנים", מגמגם הגבר.
היא מושיטה את ידה קדימה ופותחת כיס חסין מים מהשרוול הימני שלה. היא שולפת חפיסת סיגריות ומושיטה לו אחת.
הגבר מצית סיגריה, לוקח שאיפה ואומר, "חי אלוהים! זה מרגיש טוב!"
"ותגיד, כמה זמן עבר מאז ששתית וויסקי טוב?", שואלת הבחורה היפה.
שפתיו רועדות בעודו עונה "זמן רב מדי..."
הבחורה מושיטה את ידה השמאלית קדימה, פותחת רוכסן ושולפת בקבוקון של וויסקי משובח.
היא פותחת את הוויסקי והבחור לוקח לגימה "...בחיי שזה הדבר הטוב ביותר ששתיתי מעודי" אומר הגבר הבודד בתגובה.
בשלב זה מתחילה הבחורה לפתוח לאט לאט את הרוכסן המרכזי של החליפה תוך שהיא נועצת בו מבט ולוחשת "ודבר אחרון, תאמר לי כמה זמן עבר מאז ששיחקת עם אישה?"
כשדמעות בעיניו הוא נופל על ברכיו ומייבב "שכה יהיה לי טוב, אל תאמרי לי שהבאת מטקות!"
יום רביעי
ישר מהבקבוק
זוג נשוי שגר על אי בודד והם כל יום אוכלים דגים.
הבעל יוצא עם עלות השמש בבוקר והולך לדוג, ועם רדת השחר הוא חוזר לאשתו ומביא את הדגים והם אוכלים.
יום אחד הוא דג דג זהב והדג אמר לו שיש לו משאלה אחת בלבד.
הדייג שלא האמין לו ניסה סתם לבקש משהו, ואמר שהוא רוצה להשתין קוניאק.
הדג אמר לו שזה התקיים.
הדייג משחרר את הדג חוזר לביתו הולך לשירותים ומשתין קוניאק.
מהר הוא קורא לאשתו ומבקש שתי כוסות, הוא משתין לתוכם והם שותים באותו ערב משתכרים ונהנים.
ככה בכל יום בשבוע.
ביום שישי האישה נותנת לו שתי כוסות והוא אומר לה : היום אין צורך בכוסות יקירתי, היום יום חגיגי, היום את שותה ישר מהבקבוק !
יום שלישי
אבודים
מטוס טס מעל האוקיינוס השקט, הרחק מכל יבשה.
לפתע נשמע קולו של הקברניט ברמקול:
"כאן קברניט המטוס, ויש לי לבשר לכם שתי בשורות: אחת רעה, אחת טובה.
הבשורה הרעה היא שמנועי המטוס כבו, אנו דואים, ואני מנסה לנחות נחיתת אונס.
הבשורה הטובה היא שאנו ליד אי קטן, הרחק מכל מקום ישוב, וכאן נוכל לחיות את שארית חיינו, משום שאף אחד לא ימצא אותנו."
המטוס נחת נחיתת אונס מושלמת על האי.
בין הנוסעים נמצא זוג חרדים מבני ברק.
שואלת האישה את בעלה: "מה נעשה?אין כאן בית כנסת או אוכל כשר"
אומר לה הבעל:
"שילמת את ההמחאה שהבטחת לישיבה בבני ברק?"
"לא", עונה לו אישתו, "לא הספקתי בגלל ההכנות לפני הנסיעה."
הבעל העלה חיוך קל והמשיך, "ואת התשלום שהבטחת לבית הכנסת שילמת?"
"לא" אומרה לו אישתו הנבוכה ומרוגזת מעט, "מה זה שייך בכלל?"
החיוך של הבעל התרחב לצחוק, "ואת הוראת הקבע שפג תוקפה לישיבה של הבן חידשת?"
"מה קרה לך? לא, לא חידשתי."
"אז אל תדאגי", צוחק הבעל בקול, "הם כבר ימצאו אותנו..."