סנאים מן המניין

בעיירה אמריקאית קטנה היו שלושה בתי כנסת - אחד אורתודוקסי, אחד קונסרבטיבי ואחד רפורמי.

בשלושתם היתה קיימת בעייה רצינית של סנאים המסתובבים בבניינים.

לפיכך, כל קהילה, בדרכה שלה, קיימה ישיבה כדי לדון בבעיה.

האורתודוקסים הגיעו למסקנה שזו גזירה משמיים שסנאים יהיו בבית הכנסת, והם פשוט ייאלצו לחיות עם זה.

הקונסרבטיבים החליטו שעליהם לטפל בסנאים בסגנון הראוי של אחריות קהילתית ופעילות חברתית.

הם לכדו את הסנאים באופן בלתי-מזיק ושחררו אותם בפארק שבקצה העיירה, רק כדי להיווכח שבתוך שלושה ימים הופיעו כולם בחזרה בבית הכנסת.

בבית הכנסת הרפורמי נערכו מספר ישיבות ארוכות, ובהן ניתנה לכל החברים זכות להביע את דעתם.

לבסוף הם החליטו לקבל את הסנאים כחברים בקהילה.

עכשיו הם רואים אותם רק בראש השנה וביום כיפור...

אטרקציה בקרקס

אחד מתקשר לבעל קרקס ואומר לו: "יש לי אחלה אטרקציה בשבילך."

"נו, נשמע" אומר המנהל.

"תראה, אומר ההוא, אני יודע לדקלם את כל המחזות של שייקספיר בע"פ."

"תודה רבה," עונה המנהל, "אבל אין לנו צורך. זה לא אטרקציה".

"אבל תשמע," ממשיך ההוא. "אני יודע גם לדקלם אותם מהסוף להתחלה."

"תודה רבה אבל אין צורך אנחנו..."

"רגע, אני גם יכול לדקלם אותם מהאמצע קדימה ואחורה".

"לא תודה", מתעצבן המנהל. "זה לא מתאים לנו, תודה רבה שהתקשרת." אומר וטורק את השפופרת.

ההוא מהצד השני מוריד אט אט את השפופרת למקומה ולאחר רגע אומר לעצמו:

"איזה אדיוט אני, בכלל שכחתי להגיד לו שאני סוס..."

השפן והתזה

יום אחד טייל השועל ביער ופגש שפן היושב בפתח המערה ועוסק בכתיבה נמרצת.

שאל השועל את השפן: "מה אתה כותב"?

ענה לו השפן: "אני כותב עבודת תזה במסגרת לימודי הדוקטורט".

שאל השועל: "מה נושא התזה"?

השיב השפן: "שפנים טורפים שועלים".

פרץ השועל בצחוק פרוע ואמר לשפן: "זוהי תזה שטותית".

אמר השפן לשועל: "בוא, היכנס עימי למערה ואנוכי אוכיח לך את התזה".

נכנסו השניים למערה ומייד החלו נשמעים קולות מאבק וריסוק עצמות.

לאחר כשתי דקות יצא השפן את המערה, ניגב את שאריות הדם מעל שפמו והתיישב להמשיך בכתיבתו.

לאחר זמן קצר הופיע הזאב ופנה לשפן: "שפן, מה זה אתה כותב"?

ענה לו השפן: "אני כותב עבודת תזה במסגרת לימודי הדוקטורט".

שאל הזאב: "מה נושא התזה?"

השיב השפן: "שפנים טורפים זאבים".

הזאב התגלגל מצחוק ואמר לשפן: "התזה שלך מגוחכת".

אמר השפן לזאב: "בוא, היכנס איתי למערה ואנוכי אוכיח לך את התזה".

נכנסו השניים למערה ושוב החלו להישמע קולות מאבק וריסוק עצמות.

לאחר מספר דקות יצא השפן את המערה כשהוא מנגב את שאריות הדם מעל שפמו והתיישב להמשיך בכתיבתו.

עד הערב הלכו הנמר והדוב בדרכם האחרונה של השועל והזאב, והשפן שוב ושוב ניגב את הדם מעל שפמו.

הנשר, שריחף לו כל אותן שעות מעל קרחת היער וסקרנותו גברה מרגע לרגע, נחת סמוך לשפן ושאל אותו:

"שפן מה הסיפור שלך"?

ענה לו השפן: "בוא היכנס למערה ותראה".

נכנסו השניים למערה ושם הצביע השפן על אריה ענק שרבץ, עייף אך שבע.

"זה המנחה שלי", אמר השפן והוסיף: "לא חשוב מה היא התזה, חשוב מי המנחה".

שוד בהילוך מהיר

צב אחד מגיע לתחנת משטרה ופונה לשוטר התורן:

"נשדדתי על ידי כנופיית שבלולים!"

השוטר: "אתה יכול לספר לי מה קרה?"

"אני לא יודע אדוני השוטר", אומר הצב, "הכל קרה כל כך מהר".

חתול תעלול

עכבר קטן בורח מחתול מפחיד.

הוא עובר דרך חור קטן ומתחבא במאורה שלו שם.

כל הזמן הוא שומע את החתול בחוץ מיילל "מיאווו מיאווו!"

אחרי כמה דקות הוא שם לב שהיללות נרגעו ונדמו.

באותו זמן הוא גם מתחיל לשמוע נביחות "ווואף ווווווווופפף!"

בטוח בעצמו, הוא יוצא מהמאורה דרך החור ואיך שהוא יוצא החתול קופץ עליו ומחזיק בו חזק בציפרוניו.

העכבר המום, שואל את החתול:"איך זה יכול להיות?! שמעתי שהיה פה כלב".

החתול מביט בו עם חיוך ממזרי ואומר:"היום אי אפשר להסתדר בלי עוד שפה".

גן חיות

משה, שחקן יהודי שפוטר מעבודתו לא מזמן, היה הרוס וחסר כל.

הוא היה מוכן לקחת כל עבודה במשחק שרק ימצא.

סופסוף הוא מוצא תקווה במודעה במדור דרושים: "דרוש שחקן לגלם קוף".

"אני יכול לעשות זאת", אמר משה.

להפתעתו מתברר שהמעסיק, מפרסם ההודעה, הוא לא אחר מאשר גן החיות המרכזי בניו-יורק.

מסתבר שעקב ניהול כושל, הוציאה הנהלת הגן סכומי עתק לשיפוץ וחידוש הגן, כך שלא יכלה להרשות לעצמה לייבא קוף חדש על מנת להחליף את הקוף המנוח.

ההנהלה החליטה שעד שיתאפשר לייבא קוף, הם יציבו בכלוב שחקן בתלבושת קוף כתחליף.

מטעמי יאוש, מקבל משה את ההצעה.

בהתחלה מצפונו מייסר אותו, על שהוא מרמה את מבקרי גן החיות.

הוא גם מרגיש מאוד לא מכובד בתחפושת הקוף, נתון למבטי הקהל שעוקב אחר כל תנועה שלו.

אך לאחר כמה ימי עבודה הוא מתחיל להנות מכל תשומת הלב שהקהל מרעיף עליו, ומתחיל להציג הופעות לכל מבקרי הגן.

משה נתלה בענפי העץ עם רגליו, מתנדנד על שריגי הגפנים ומטפס על קירות הכלוב, תוך כדי שהוא שואג בכל כוחו ומכה באגרופיו על חזהו. מהר מאוד הוא מושך כמות מרשימה של קהל.

יום אחד, בעוד משה מתנדנד על שריגי הגפן כדי להרשים קבוצת ילדי בית-ספר, מחליקות ידיו והוא מתעופף הישר לכיוון הכלוב השכן - כלוב האריה.

אחוז אימה משה נצמד לגדר, הרחק ככל שניתן מהאריה, מכסה את עיניו עם כפות הידיים וצועק עד עמקי כוחו ונשמתו "שמע ישראל ה' א-לוהינו ה' אחד"!

האריה פוער את מלתעותיו ושואג בתגובה: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"!

מהכלוב הסמוך צועק דוב פנדה: "שתקו יא מפגרים או שיפטרו את כולנו"!!....

שנות השישים העליזות

הזמן: שנות השישים.

המקום: חדר לידה.

בחורה אחת ילדה תינוק כושי עם בלורית שאטנית ועיניים מלוכסנות.

"את צריכה להיזהר יותר עם האורגיות האלה". אמרה לה המיילדת.

"אני יודעת", אמרה הבחורה, "בכלל יש לי מזל שהוא לא נובח".

גילגול נשמות

אישה אחת מצליחה להתקשר עם רוח בעלה שמת לפני שנים.

"ספר, משה, מה קורה אצלכם?"

עונה הבעל: "בבוקר אוכלים חסה ומזדיינים, בצהרים חסה ומזדיינים, וגם בערב".

"מה?!", שואלת האשה, "זה מה שעושים בגן עדן?!!"

"איזה גן עדן", עונה הבעל, "אני שפן באוסטרליה".

עניין של פרשנות

אופנוען רוכב בכביש החוף במהירות של 150 קמ"ש, פתאום הוא מבחין מולו בציפור קטנה.

הוא מנסה בכל כוחו לבלום כדי שלא לפגוע בה.....

הוא מביט בציפור הקטנה.....

הציפור הקטנה מביטה בו, אך ללא הועיל ........

בום!האופנוען רואה את הציפור הקטנה מתגלגלת שוב ושוב על האספלט, עדשהיא נעצרת ללא תזוזה.

האופנוען חוזר על עקבותיו ומוצא את הציפור הקטנה שוכבת ללא הכרה.

רחמיו נכמרים,הוא מרים אותה ולוקח אותה אל ביתו, קונה לה כלוב יפה ומניח אותה בתוכו עם מעט מים וחתיכת לחם, בתקווה שהציפור תתאושש.

למחרת,הציפור הקטנה אכן מתעוררת..... אך מוצאת את עצמה כלואה בכלוב.

היא תופסת את ראשה בין כנפיה ואומרת לעצמה: "לעזאזל ! אני בפנים!! כנראה הרגתי אותו..."