בורדל

המאדם פתחה את דלת הבורדל וראתה גבר נאה, בשנות הארבעים שלו, 'במה אוכל לעזור לך?'

'אני רוצה לראות את ג'וסטין' ענה

אדוני, ג'וסטין היא אחת מהבחורות היקרות ביותר אצלנו, אולי תרצה לראות מישהו אחרת?

'לא, אני חייב לראות את ג'וסטין'.

באותו הרגע הופיעה ג'וסטין והודיעה לגבר שהיא גובה -.5,000 $ לביקור.

ללא היסוס הוציא הגבר את הכסף ונתן לג'וסטין. הם עלו למעלה ולאחר שעה הגבר עזב.

בערב שלמחרת, שוב הופיע אותו הגבר ושוב ביקש רק את ג'וסטין.

ג'וסטין הסבירה שאף פעם אף אחד לא ביקר אצלה יומיים ברציפות, זה יקר מידי ואין הנחות והמחיר הוא עדיין -.5,000 $.

שוב הגבר שלף מיד את הכסף, נתן לג'וסטין והם עלו למעלה ולאחר שעה עזב.

בלילה השלישי, שוב הופיע הגבר ושוב אותו הסיפור.

לאחר שסיימו, שואלת ג'וסטין 'אף אחד עוד לא היה איתי שלוש פעמים ברציפות, מאין אתה?'

'אני מדרום קרולינה'

'באמת? יש לי משפחה בדרום קרולינה'

'אני יודע' עונה הגבר, אביך נפטר ואני העו"ד של אחותך.

היא ביקשה ממני להעביר לך -.15,000 $ חלקך בירושה'

מוסר ההשכל של הסיפור הזה הוא ששלושה דברים הינם בטוחים בחיים:-

1. מוות.
2. מיסים.
3. להידפק ע"י עורך-דין.

עובד כמו כלב

קצב עומד לסגור את העסק שלו וכלב נכנס לתוך האטליז.

הוא ניסה להפחיד אותו, אבל הכלב חזר.

שוב ניסה להפחיד אותו, אבל אז שם לב שהכלב מחזיק מעטפה בפיו.

הקצב פתח את המעטפה ומצא שטר של 100 ש"ח וגם פתק:

"אנא שלח לי עם הכלב 1ק"ג של בשר בקר טחון ו- 2 ק"ג שניצלים".

המום, הקצב לקח את הכסף, הכניס את הבשר הטחון והשניצלים בשקית והניח אותה מול הכלב, אך שכח לתת את העודף.

הכלב התחיל לנבוח ולהראות את הניבים שלו.

כשהבין מה קורה הקצב הכניס את העודף בתוך השקית , הכלב נרגע, לקח את השקית בפיו ועזב את האטליז.

הקצב סגר את העסק שלו במהירות והלך אחרי הכלב.

הכלב ירד במורד הרחוב עד הרמזור הראשון, ישב על המדרכה והמתין שיהפוך לירוק ואז חצה את הרחוב עם הקצב מאחוריו במעקב צמוד.

לאחר הליכה לאורך מספר בלוקים וחציית רחובות אחדים נעמד הקצב פעור פה כשראה שהכלב עצר ליד בית, הניח את השקית על הרצפה, נעמד על רגליו האחוריות וצלצל בפעמון.

הדלת לא נפתחה.

הכלב צעד אחורה, התנגש בדלת ברעש חזק.

הוא חזר על הפעולה מספר פעמים, אך איש לא ענה בבית.

הקצב ראה אז שהכלב לקח את השקית בפיו, הקיף את הבית, קפץ מעל לגדר וניגש לחלון,שיחק עם הרגליים על הזכוכית מספר פעמים ולאחר מכן חזר אל הדלת.

איש אחד פתח את הדלת ... והחל להכות קשות את הכלב!

הקצב רץ אל האיש כדי לעצור אותו ואמר: "אלוהים, בן אדם, מה אתה עושה? הכלב שלך הוא גאון !"

האיש, ענה בכעס גדול: "איזה גאון? הכלב הזה מטומטם! זאת הפעם השנייה השבוע, שהוא שוכח את המפתחות .... ואני באמבטיה!"

מוסר השכל:לא משנה כמה תעבוד, בעיני הבוס שום דבר לא מספיק.