שרלוק הולמס וד"ר ווטסון יצאו לכמה ימי קמפינג.
הם בנו אוהל וישבו לאכול.
לאחר ארוחה דשנה ובקבוק יין טוב איחלו זה לזה לילה טוב ופרשו כל אחד לשק השינה שלו.
כעבור כמה שעות שרלוק התעורר, העיר במרפק את חברו ואמר לו:
"ווטסון, הבט לשמיים ואמור לי, מה אתה רואה ? "
" מליוני כוכבים ", ענה לו ווטסון.
"ומה זה אומר לך ? ", חזר ושאל הולמס.
ווטסון חשב רגע ובמאמץ להרשים את חברו אמר :
"מבחינה אסטרונומית זה אומר שקיימים מליוני גלקסיות ופוטנציאלית - ביליוני כוכבי לכת.
מבחינה כרונולוגית אני משער שאנו מתקרבים לשעה 3.15 אחר חצות.
מבחינה תיאולוגית אני רואה שאלוהים הוא כל יכול ואנחנו יצורים קטנטנים חסרי כל חשיבות.
מבחינה מטאורולוגית אני משער שמחר נועד לנו יום יפה ושמש נפלאה !
ומה זה אומר לך חברי הטוב שרלוק ? "
המתין הולמס דקה ואמר:
" ווטסון, כל יום אתה הופך ליותר ויותר אידיוט - גנבו לנו את האוהל ! "
