יום ראשון

תפתחי זה אני

-יקירתי, פתחי לי את הדלת!

-לא יכולה, אני ערומה.

-לא משנה, אני לבד!

-אבל אני לא... עונה האישה.

עבודה למרחקים

קבלן כבישים חיפש באופן דחוף פועל חרוץ.

הגיע אליו כורדי לעבודה.

שמח הקבלן כי הוא ידע, שהכורדים חרוצים מאוד.

אמר הקבלן לכורדי: "העבודה שלך זה לצבוע פס לבן בשולי הכביש. הנה מברשת ודלי צבע ויאללה לעבודה. בשעה 4 אני בא לאסוף אותך".

בשעה 4 הגיע הקבלן וראה שהכורדי צבע 800 מטר. שמח הקבלן. אחלה של פועל מצאתי.

למחרת, הגיע הקבלן וראה שהכורדי צבע 400 מטר . חשב הקבלן שהכורדי התעייף , אבל גם
400 מטר זה הרבה.


ביום השלישי הגיע הקבלן וראה שהכורדי צבע רק 50 מטר.

הקבלן שאל את הכורדי: "אני לא מבין אותך, ביום הראשון צבעת 800 מטר, אתמול 400 מטר והיום
רק 50. מה קרה לך?"


ענה הכורדי: " עכשיו הדלי רחוק".

יום שישי

בדיחה פוליטית

בעת שלום בין הישראלים לפלסטינים באו לחיות ושאלו אותם
איפה הם רוצים לחיות, בצד של הישראלים או של הפלסטינים....

בראשית הלכו לתרנגולת, שאלו אותה איפה היא היתה רוצה לחיות...
חד משמעי! היא אמרה, אצל הפלסטינים!!

למה?, שאלו אותה
כי אצל הישראלים אני חיה בתת רמה כל היום בלול, אוכלת אוכל מיוחד, ודוגרת על הביצים,

לעומת זאת אצל הפלסטינים אני כל היום מסתובבת בחצר, חופשיה, מאושרת, אוכלת מה שבא לי,
ויש אפילו תרנגולים שרודפים אחריי.

הלכו לפרה, שאלו אותה את אותה שאלה. אמרה הפרה:
"זו בכלל לא שאלה, אצל הפלסטינים!"

שאלו אותה לפשר הדבר והיא ענתה:
"אצל הישראלים אני חיה כל החיים ברפת, אוכלת קש, חולבים אותי יומם וליל ומתיחסים אלי כמו למכונה.

לעומת זאת אצל הפלסטינים אני חופשיה ומאושרת מסתובבת ברחובות בנחת ואוכלת מה שבא לי"

בסוף הלכו לחמור, שאלו אותו איפה הוא היה רוצה לחיות...
חד משמעי!!! אצל הישראלים, אין מקום למחשבה, טען החמור.
כולם היו בהלם ושאלו אותו לפשר הדבר. ענה החמור בלי להתבלבל:
"תראו, אצל הפלסטינים אני בהמת משא, כל היום בשמש, סוחב מטען ואנשים,
בקושי שותה ובקושי אוכל,

לעומת זאת...אצל הישראלים....
תראו כמה כמוני נהיו חברי כנסת"!!!!!!