יום חמישי

שינוי טקטיקה

זוג צעיר יצא לפיקניק, הבעל התחיל לתפעל את המנגל והאישה נשכבה עם החצאית על סדין שפרשה לה..

הופיעה דבורה והחלה לעוף מסביב לאישה, הדבורה מצאה את דרכה אל מתחת לחצאית ונכנסה לאישה פנימה...

האישה נבהלה וצעקה אל בעלה: "משה, משה בוא מהר נכנסה לי דבורה פנימה".

משה שמאוד רצה ילדים נבהל ולקח את אשתו במהירות אל הגינקולוג.

"ד"ר אתה חייב לעזור לנו, נכנסה לאשתי דבורה וזה יכול להיות מסוכן"

הד"ר השכיב את האישה על השולחן, פסק את רגליה והביט פנימה.

"כן, אני רואה, הדבורה נמצאת בדיוק בין החצוצרה לשחלה, זה יכול להיות מסוכן -
תזוזה הכי קטנה, עקיצה בשחלה, דלקת ואין ילדים"

הבעל התחיל להילחץ: "ד"ר מה עושים, אולי תוציא אותה עם פינצטה?"

"חשבתי על זה - זה מסוכן, תנועה הכי קטנה, עקיצה בשחלה, דלקת ואין ילדים"

"אז מה עושים ד"ר?" שאל הבעל הצעיר..

הד"ר חשב וחשב ולבסוף הציע רעיון:

"אתה תוציא את השמקל שלך, נשים עליו בקצה דבש, אתה תכניס את השמקל שלך,
הדבורה תיראה דבש, תימשך ותוציא אותה החוצה"

פניו של הבעל החליפו צבעים: "אבל מה אם היא תעקוץ לי את השמקל?"

"אתה צודק" השיב הד"ר "אני אגיד לך מה - אני אעשה עבורכם את השירות"

הבעל נרגע והביט על הד"ר שהוציא את השמקל שלו ושם עליו דבש, הד"ר התחיל
להכניס את השמקל שלו אל האישה לאט לאט.

האישה התחילה לזוז באי שקט.

הד"ר הכניס את השמקל שלו אל תוך האישה יותר עמוק ויותר מהר.

האישה התחילה לגנוח קלות.

הד"ר התחיל פתאום לזוז בקצב מטורף - האישה התחילה לצרוח מהנאה.

"ד"ר, ד"ר מה אתה עושה? " שאל הבעל.

"שיניתי טקטיקה, אני הולך להטביע את הבת זונה".

יום שני

סנדלים הודיים

זוג נשוי נסע לטיול בהודו.

הגיעו לשוק ונתקלו בחנות קטנה של נעליים.

"בואו הכנסו לחנותי הדלה " קרא המוכר ההודי "יש לי כאן סנדלי סקס מדהימים,כל מי שנועל אותם חווה סקס כמו גמל המדבר"

האישה מאוד התלהבה אך הבעל סירב הרי הוא אליל סקס חשב לעצמו.

לאחר שכנועים מצד המוכר והפצרות בעיקר מהאישה הסכים הבעל לקנות את הסנדלים.

נעל את הסנדלים ולפתע נדלק בעיניו מבט כמו שלא ראתה אשתו מימיה,

הוא תפס את המוכר ההודי כופף אותו לשולחן , פשט בחוזקה את מכנסי המוכר , והוריד את מכנסיו ואחז בירכי המוכר ההמום.

בשנייה האחרונה קרא ההודי : " נעלת אותם הפוך"

יום שלישי

עזרה מרחוק

אדם זקן חי לבדו בכפר.

הוא רצה לעדור את אדמת הגינה כדי לזרוע תפוחי אדמה.

הייתה זו עבודה לא קלה והאדמה הייתה מאד קשה.

בנו היחיד סול שנהג לעזור ישב בכלא על שוד ועבירות רכוש.

הזקן כתב לבנו מכתב בו פרט את הבעיה שלו.

"סול היקר

אני מרגיש רע מאד מאחר ונראה לי שהשנה אני לא אצליח לעדור את שדה תפוחי האדמה.

אני כבר זקן מדי מכדי לעבד את האדמה.

לו היית כאן, כל בעיותיי היו נפתרות.

אני בטוח שהיית מעבד את האדמה בשבילי.

באהבה

אבא"

כעבור מספר ימים קיבל הזקן מכתב מבנו:

"אבא יקר

למען השם, אל תעדור את האדמה כי שם קברתי את כל הכסף ששדדתי והרכוש שגנבתי.

באהבה

סול"

למחרת בשעה ארבע בבוקר התדפקו על דל ביתו של הזקן סוכנים מה- FBI והמשטרה המקומית.

הם הפכו את אדמת הגינה על פיה מקצה לקצה מבלי להשאיר אבן על אבן, אך לא מצאו זכר לכסף ו/או לרכוש הגנוב.

הם התנצלו בפני הזקן והסתלקו.

באותו יום אחה"צ קיבל הזקן מכתב נוסף מבנו:

"אבא יקר

קדימה, לך עכשיו לשתול את תפוחי האדמה שלך. זו העזרה המיטבית שיכולתי להגיש לך בתנאים הנוכחיים.

באהבה,

סול"

יום שישי

מהי טרגדיה?

בפתיחת שנת הלימודים מגיע ביבי לכיתה א' ושואל את הילדים שאלה :

"הגידו לי ילדים חמודים, מי יכול לומר לי מה זו טרגדיה ?"

אחד הילדים מרים את ידו, וביבי נותן לו את רשות הדיבור :

"טרגדיה זה שכילד הולך ברחוב ובא אוטו ופוגע בו והילד נפצע ".

ביבי עונה בסבר פנים רצינות ובקול עמוק:

"לא, זו איננה טרגדיה, זה מקרה מצער ".

ילד אחר מרים את היד:

"טרגדיה זה כשאוטובוס עם ילדים עושה תאונה והרבה ילדים מתים ונפצעים".

ביבי עונה גם הפעם בקול עמוק:

"לא, גם זו איננה טרגדיה, זו אבידה גדולה ".

"אולי בכל זאת יש כאן ילד שיכול לספר לי מה זו טרגדיה ?"

יוסי השובב שתמיד עושה שטויות מרים את היד, וביבי נותן לו את רשות הדיבור לפני שהמורה מספיקה לחסום אותו.

"טרגדיה זה כשראש הממשלה ועוד כמה שרים מהממשלה טסים במטוס ופתאום יש תקלה והמטוס נופל ומתרסק וכולם מתים," אומר יוסי.

" יפה מאוד, " עונה ביבי, "זו אכן טרגדיה," ומוסיף, "הסבר בבקשה לכיתה למה זו טרגדיה?"

ויוסי עונה ואומר:

"טוב ... זה לא מקרה מצער וגם לא אבידה גדולה ".

יום חמישי

הזקנה במסדרון

אישה מתקשרת לבי"ח מקומי ואומרת:

"שלום, אני רוצה לדבר עם האדם האחראי לתת מידע בנוגע לחולים שלכם.

אני רוצה לדעת אם החולה מרגיש יותר טוב, מחלים כצפוי ומה מצבה."

הקול בצד השני של הקו אומר, "מה השם ומספר החדר של החולה?"

"שרה פינקל, בחדר 302"

"אני אעביר אותך לעמדת האחיות".

"שלום ,כאן האחות , איך אני יכולה לעזור לך?"

"אני רוצה לדעת את המצב של שרה פינקל בחדר 302".

"רק רגע, תני לי להסתכל על הגיליון שלה. או כן, גברת פינקל בסדר גמור. היא אכלה שתי ארוחות מלאות, לחץ הדם שלה בסדר, ובדיקת הדם שלה יצאה בסדר. הולכים להוריד לה את המוניטור של הלב עוד כמה שעות אם היא תמשיך להראות השתפרות, ד"ר כהן הולך לשלוח אותה הבייתה ביום שלישי ב-12."

האשה אמרה, "תודה לאל, זה נפלא, חדשות נהדרות, כל כך הוקל לי".

האחות אמרה, מההתלהבות שלך אני מבינה שאת משפחה או חברה קרובה מאוד".

"לא בדיוק," אמרה האשה, "אני שרה פינקל מחדר 302 ואף אחד פה לא אומר לי כלום!"

יום רביעי

הבחורה והאברך

זה קרה ביום ראשון בבוקר באוטובוס שנסע מבני-ברק לירושלים והיה מלא בתלמידי ישיבה חרדים.

בתחנה האחרונה בבני-ברק עלתה בחורה בלבוש "מאד לא צנוע" והתיישבה במקום היחיד שהיה פנוי: ליד בחור ישיבה.

הבחור לא איבד את עשתונותיו, הוציא מיד מתיקו תפוח והגיש אותו לבחורה.

היא הייתה מופתעת מאד ושאלה אותו מדוע הוא נותן לה תפוח.

השיב הבחור: "מכיוון שעד שחווה אימנו לא אכלה את הפרי, היא לא ידעה שהיא עירומה!"

חלף שבוע והגיע שוב יום ראשון בבוקר.

באותו אוטובוס ובאותה תחנה עלתה אותה בחורה.

הפעם היא הייתה לבושה "כמו שצריך".

היא התיישבה ליד אותו בחור חרדי ולאחר כמה רגעים הגישה לו תפוח.

שאל הבחור הנדהם: "למה?"

ענתה הצעירה: "כי עד שאדם הראשון לא אכל את הפרי, הוא לא ידע שהוא צריך לעבוד כדי להתקיים."...

יום שלישי

אוכל בריא

פולני א':"אשתי טוענת שמאוד בריא לאכול ירקות חיים."

פולני ב':"כן, גם אשתי לא אוהבת לבשל !"