מנוחת עולמים

שרהל'ה היתה בחורה יהודיה טובה.

היא התחתנה בצעירותה עם אברך, וילדה עשרה ילדים לתפארת.

לפתע חלה בעלה ומת.

שבועיים לאחר מכן, בעודה שרוייה באבלה, נישאה שרה בשנית, חיה חיים טובים והולידה עוד שנים עשר ילדים.

שרה היתה כבר בת 60 כאשר מת בעלה השני.

מעט אחר כך החזירה גם שרה את נשמתה לבורא.

בטקס ההלוויה נשא הרבי את עיניו השמימה ואמר: "לפחות הם סוף סוף יחדיו".

קפץ בנה הבכור של שרה, שישב בשורה הקדמית, ושאל :

"סליחה רבי, האם אתה מתכוון שהיא ואבי יחדיו, או שהיא ואבי החורג יחדיו?"

ענה הרבי : "אני מתכוון לשתי רגליה".