במשפט בפתח תקווה מוזמנת סבתא פולנייה להעיד.
עורך הדין שואל אותה: גברת מנדלבוים- את מכירה אותי?
בוודאי - עונה הזקנה- בטח שאני מכירה אותך. כבר מינקותך. הרי גרתם ברחוב לידי. תמיד היית תינוק מעצבן. והפכת להיות ילד טיפש ולא יוצלח. ועכשיו כולם יודעים כמה אידיוט אתה. ושקרן. ושאתה בוגד באשתך עם המזכירה שלך. ושאתה מפסיד כל משפט. חוץ מאלה שבהם אתה מביא עדי שקר. בטח שאני מכירה אותך.
עורך הדין ההמום מתעשת קלות ופונה אל הזקנה הפתח תקוואית שוב: והאם את מכירה, גברתי, את התובע המחוזי שיושב ממול?
נו, באמת - עונה הסבתא- את אבריימ'ל הפושטק מכפר גנים? מי לא מכיר. הרי אמא שלו המסכנה ואני אצל אותו רופא בקופת חולים מיום שנולד השייגץ. שלומיאל שכמוהו, בטח שאני מכירה אותו. שום דבר לא יוצא לו טוב. ואפילו באשתו הוא בוגד... עם 3 נשים שונות... אחת מהן אשתך! והמשרד שהוא פתח? אוי ווי, איזו שחיתויות הוא מנהל שם. שאני לא אכיר אותו?
דממה בבית המשפט.
השופט המום כמו כולם ומבקש משני עורכי הדין לגשת ללשכתו.
"רבותי- אני מודיע לשניכם חד וחלק: אם מישהו מכם שואל אותה אם היא מכירה אותי, אני דן אותו במקום לשני מאסרי עולם!!!"
